את שמו לא ידעה

היא את שמו לא ידעה !

נכדה שאל ערב יום הזיכרון "סבתא לזכר מי את תמיד מדליקה נר ביום הזיכרון לחללי מלחמת השחרור". עניתי תמיד לזכר הקרב בלטרון. הוא לא שאל יותר, הן קטן היה והסתפק בתשובתי אבל אני חייבת הייתי תשובה לעצמי וזאת לא נמצאה לי. למה? וכך היה סיפור המעשה.

חורף, סוף שנת 1947, רוחות מלחמה, יואל יצא למגדיאל, שמירה על עבודה עברית. אני נשארתי לבד, יחידה גשם רוח הכול סביב חורק קשה להירדם. דפיקה בדלת, מי זה לעזאזל אני אומרת לעצמי יורדת מהמיטה ולוחשת קללות, לשאלתי מי שם מקבלת תשובה מעבר לדלת: "את שרה לכוביצקה מנייסוויז' " , בשפה רפה אני עונה כן ופותחת את הדלת. לפני בחור גבה קומה, אלגנטי שמציג עצמו "באתי מצרפת, אני מאנשי המח”ל (מתנדבי חוץ לארץ). אני הנכד של מוביל המים בעירנו. הגעתי לדודתי בצרפת ומשם התגייסתי. הדודה אמרה לי לחפש אותך, שרה, את בטח זוכרת את הילד הקטן שישב תמיד ליד סבא המחלק דליים של מים לכל דורש. למען האמת לא זכרתי ילד קטן כזה וגם לא את סבו הן היו שם הרבה ילדים עניים. בכל אופן עניתי בהסכמה לדבריו והזמנתיו לצריף פנימה. ואנו אז בעצמנו עניים היינו ואין שום דבר בחדרי להאכיל רעב. השארתיו בחדר הן בחוץ גשם זלעפות, נעלתי את נעליו של שכני צבי (שנפל אחר-כך במלחמת השחרור) ושמתי פעמי ללול משם ראיתי שביב אור. אכן ביררו שם ביצים לקראת משלוח לתנובה. סיפרתי את סיפורי והם נידבו לי שתי ביצים פקועות שלא עמדו בתקן ואני עם האוצר חוזרת לחדרי. למזלי הייתה לי "פלטה" חשמלית שיואל תיקן בערב הקודם ועדיין לא הספיק להחזירה לבעליו.

על מחבת קטנה עשיתי חביתה והזמנתיו לאכול, ראיתי שהיה מורעב. ברצון התיישב ליד השולחן הקטן אך לפני שגמר את הסעודה ולפני שהספקתי לשאול על שמו ובני משפחתו, דפיקה נוספת בדלת, נערה חמושה במדים קוראת לו לצאת למלחמה.

לא ידעתי את שמו ולא לאן מועדות פניו, אמר שלום וקם, שמתי את שארית האוכל בין שתי פרוסות לחם ואמרתי בהצלחה. והוא איננו. עברו ימים המלחמה בעיצומה ומירושלים מבקשים אותי, מודיעים לי שבן דודי נפל בקרב לטרון, לפני שיצא לקרב ביקש שאם יקרה לו משהו להודיע לבת דודתו בקיבוץ. מירושלים ביקשו פרטים עליו ולא שלחתי, לא ידעתי את שמו ואת תולדות משפחתו לא הצלחתי לעלות בזיכרוני אבל מאז בלילות אני חולמת על בן-דודי הלא מוכר לי ומשתדלת להעלות ולשחזר את הזקן מוביל המים ואת הילד שלידו ובספר עירנו אני מחפשת שם משפחה המוכר לי מפעם ואולי אצליח ואדביק אותו לילד הקטן שאותי זכר ואני אף את שמו לא יודעת.

יהיה נר זיכרון זה שאני מדליקה שנה שנה אור לדרכו היכן שהוא נמצא.