פרשת ויישב

אני רוצה לדבר על היבט של פרשת ויישב – אפקט ההתפארות/הרברבנות.

אין כמובן, שום דרך לסלוח לכוונותיהם הרצחניות של אחיו של יוסף.

הם כבר שנאו אותו בגלל העדפתו של יעקב עליו מעל כל בניו, אבל כאשר חלק את חלומותיו הגרנדיוזיים איתם, הם שנאו אותו יותר.

בראשית לז' פסוקים 6-9.

ו. וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי

ז. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.

ח. וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹומֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו.

ט. וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי.

רובנו נוהגים להתפאר כדי להראות את הכישרון שלנו, כדי לזכות באישור או כדי להפוך את עצמנו חשובים. ואני אתן כאן כמה דוגמאות אישיות:

עץ לימון פורח צמח גדל ועלה פעם בגינה שלנו. עץ זה נתן פירותיו בשפע ובנדיבות כל ימות השנה. חברים שהגיעו הוזמנו לקחת לימונים; והיה הרבה לכולם. באותו זמן שהתחלתי לכתוב שירה, כתבתי על עץ הלימון שלנו ושיר זה זכה בפרס בתחרות.

זו הייתה ההצלחה הראשונה שלי כמשוררת והייתי גאה ומתרברבת. התפארתי אצל כל מי שהיה מוכן לשמוע שעץ הלימון שלי זכה בפרס. ואז, בן לילה, עץ הלימון הצטמק ומת. תמיד הרגשתי כי אלוהים העניש אותי והוכיח בהפגנתיות כי היה זה עץ הלימון שלו; שאני לא יכולה לקחת קרדיט על זה ובוודאי לא להתפאר על היצירה שהוא הניח על העט שלי.

אני מכירה משורר שכתב שירי הלל רבים ונוגעים ללב. הוא עובר תקופה ארוכה של יובש, אלם כתיבה, אבל תמיד מתרברב על עבודותיו, שנכתבו לפני כמה שנים. מלבד מנוחה על זרי הדפנה שלו, נראה כי להתפארות יש השפעה שלילית על יצירתו שלו. והלוואי שיימצא לו השראה מחודשת בעתיד הקרוב.

ישנם אנשים המציגים סיפורים אינסופיים על חיי היומיום שלהם ועל התחייבויותיהם כאשר הם אינם רלוונטיים לנושא הנדון. זאת לעתים קרובות, כדי לקבל תשומת לב ולהציג את הידע המדובר. הרברבנות מובילה לצמצום העצמי ולא לתהילה האישית.

אנחנו צריכים לנסות להקשיב לעצמנו ולהבין שאלה אינן תכונות חיוביות ולא מקובלות.

ירמיהו ט: פסוקים 22, 23.

כ"ב כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ

כ"ג כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי--כִּי אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-יְהוָה.

כתבתי את הדרשה הזאת באמצע הלילה ועייפתי מאוד, הלכתי לחפש את הציטוט לעיל בתנ"ך הגדול שלי בעברית / אנגלית. למרבה הפלא, הספר הכבד נפל פתוח לעבר ירמיהו 9 ועיני התמקדו מיד בפסוקים שחיפשתי.

חשבתי לשמור את הפלא הזה לעצמי, שמא יחשבו שאני מתרברבת.

6 דצמבר, 2017