מעשה במפת שולחן

מאין באה, מי הביא לנו אותה את היחידה המיוחדת לא ידוע לי.

ייתכן שהייתה זו מתנת חתונה של אורחים אמידים, ייתכן שאבי באחד מביקוריו במינסק או בוורשה רכש לו את המפה היפה הזו, מתנה לאשתו הצעירה והנאווה.

מקשטת הייתה המפה את שולחן השבת שלנו ויחד עם פמוטי הכסף של אמנו השרתה אווירת חג בחדר הגדול ובבית כולו. הייתה זאת מפת שולחן גדולה צבעה אדום בוהק, כולה קטיפה רכה ושוליה רקמת פרחי זהב להם, והפרחים כפרחי גן עדן בעינינו, בעדינותם ביופיים ובעומדך ליד השולחן כריח גן עדן הרחת, גדיליה מלאכת מחשבת קלועים ומסולסלים.

גדלנו והמפה בזיכרוננו ולה השנים כאילו לווית חן הוסיפו, לא דהתה, לא פחת מחינו מראה הפרחים בעינינו ולא שינו צורתם גם הגדילים.

והנה פרצה המלחמה האיומה מכל המלחמות, נהרס בית אבי, אמי וסבתי עם כל המשפחה מצאו דרכם לקבר האחים הגדול. נתרוקן הבית, זרים בכל פינה. רק אבי היקר משה נותר עם בת אחת, אחותי פריידל (חדווה) ביערות העד של פולסיה, כחיות נרדפות, על חייהם נלחמים ובאויביהם נוקמים. עד בא היום, נגמר הקרב האיום. חוזרים הפליטים לביתם ההרוס בעיירה והבית הוא בידי גויים. לא נשאר זכר מכל אשר עזבו, נבזז הכול, נותרו רק זיכרונות מרים. עזבו שניהם את ביתם והפעם לנצח, יצאו לחפש מחסה אחר, גג לראשם הדווי.

יום אחד, והצעירה חוזרת מעבודתה בעיר ולפניה אישה זקנה צועדת, כמנהג המקום צעיף-מטפחת עבה על שכמה. לא משובצת מצמר, לא דקה טורקית ופרחים לה אלא אחת מקטיפה.

תיכף הכירה בה את מפת השולחן היפה של ביתנו. המיוחדת שלא הייתה כמותה בעירנו. ברגליים כושלות שמה הצעירה פעמיה בעקבות הזקנה, הנה יודעת היא מי בזז וחירב את ביתנו. הנה תמצא את כל רכושנו בביתה של האישה הזו, ההולכת לפניה. עוד כברת דרך והיא במדרכה המובילה לרחובנו, הרחוב ארוך וישר, הנה כל הבתים של שכננו היהודים שאינם כבר, והנה מגיעים לבתי הגויים.

נכנסת האישה לבית מט לנפול, ואחותי פריידל מחכה בחוץ, תסתדר לה הגויה במעונה. עוברים רגעים, כשעות ארוכות הם לה. היא דופקת בדלת, מקבלת תשובה וברעד ידיה לופתת את ידית הדלת, כבר היא בפנים. האישה זקנה, שוכבת עייפה על המיטה, על ידה כיסא רעוע ושולחן צולע. על ערימת סמרטוטים מונחת פרוסה מפת השולחן המזהרת של ביתנו. שום ביזה שום עושר ואין זכר לכל מה שהיה מביתנו המפואר. רחמנות המסה את ליבה של הצעירה, שאלה את הזקנה על מישהו, כאילו את האדם הזה חיפשה, אמרה שלום ועזבה את הזקנה, חוזרת על עקביה למקום מגוריה ועודה כולה רועדת.

מעולם לא התעניינה איך הגיעה המפה לאישה בודדה זו, שוב לא פגשה אותה בזמן שהותה בעיר.

בליבנו תמיד נשארת השאלה איך עשתה מפתנו דרכה לבית הזקנה, בית בודד בקצה הרחוב בו גרנו, האם זרק אותה מישהו, מכר אותה, אולי איבד? האם כדי לא להיות חשוד בביזה בדבר כה בולט או בקבלת מתנה יקרה בהזדמנות.

השאלה נשארה, איך ומתי !.